איך נשפיע על המוטיבציה של הילדים שלנו? חלק ב'

תקציר מהפרק הקודם: מוטיבציה היא שילוב של רגש ומחשבה.

כדי שתהיה לי מוטיבציה אני צריכה לחשוב שאני יכולה להצליח ואני צריכה להרגיש שאני יכולה להצליח.

החינוך שלנו יכול לבנות מוטיבציה, יכולת התמדה ומאמץ.

אנחנו יכולים גם לדכא אותה.

בפרק הקודם כתבתי על תחושת מסוגלות ואיך לפתח אותה, כי כולנו רוצים מוטיבציה לעצמנו ולילדים שלנו, מסכימים?

כולנו רוצים שהילדים שלנו יחוו הצלחה ויאמינו בעצמם, לא ככה?

וכולנו רוצים להרגיש שאנחנו יודעים מה שאנחנו עושים.

בפרק הזה אתייחס למרכיב הנוסף להשגת מוטיבציה:

2. תחושת שייכות.

אולי עוברת לכם המחשבה: ברור שהילדים מרגישים שייכים.

רגע, מה זה בדיוק תחושת שייכות?

יש הבדל בין ידיעה שאני חלק מהמשפחה שלי, לבין ההרגשה שאני שייך, אני חלק, אני קשור.

ילד זקוק להרגשה שיש לו את המקום שלו החשוב והמשמעותי במשפחה בלי קשר למה שהוא עושה,

רק מעצם היותו.

שמקבלים ואוהבים אותו כמו שהוא, שהוא יכול להיות מי שהוא, שמכבדים אותו, שהוא משמעותי וחשוב, שמתייעצים איתו ושסומכים עליו.

שאם יש התנהגות שלא מקובלת, יודעים להפריד בינו לבין ההתנהגות ורואים אותו מעבר.

אפשר לציין רשימה של דברים שכדאי לעשות, אבל אם זה לא יהיה אותנטי זה לא יעבוד.

חשוב שנסתכל לעצמנו בעיניים ונשאל באמת, האם כל אחד מהילדים שלי מרגיש טוב בבית?

האם כל אחד מהילדים שלי בא לידי ביטוי במשפחה?

האם החוזקות של כל ילד באות לידי ביטוי? האם הוא מקבל פירגון וחיזוקים ספציפיים על מי שהוא?

האם אני יודעת את הקשיים של כל אחד ואיך לתמוך בו כשקשה לו?

האם אני רואה כל ילד כמו שהוא או משווה אותו לאחים שלו, לאיך שאני הייתי בגילו, או לילדים אחרים?

האם הילד שלי משווה את עצמו, מרגיש פחות טוב מאחים שלו, מרגיש פחות אהוב, אולי מקופח?

האם יש עליו ציפיות שיהיה משהו אחר והוא פוגש במבט שלנו אכזבה?

האם אני נהנית לבלות עם הילדים שלי, האם הם חווים את עצמם שכיף איתם?

יכול להיות שאתם עונים לעצמכם תשובות שלא נעים לכם להרגיש, זה לא פשוט להסתכל לעצמנו בעיניים.

במקום להיכנס לרגשות אשם, תודו לעצמכם על הכנות, היא לפעמים כואבת.

לא קל להיות הורים וזה עוד יותר קשה להיות הורים מודעים.

ככל שאנחנו מודעים יותר ומתבוננים על עצמנו פנימה, נגלה מקומות פחות נוחים,

והילדים משקפים לנו הרבה דברים שלא קל לנו לראות ולהתמודד איתם,

וכשאנחנו אמיצים לראות אנחנו גם יכולים לעשות את השינוי המתבקש.

אז תעצרו את רגשות האשם, הם לא מועילים מעבר לכך שהם מניעים שינוי.

מכירים את המחשבה: ההורים שלי לא התעסקו בכל זה ויצאתי בסדר?

אז אני לא יודעת מה איתכם, אבל אני כילדה לא הרגשתי שמקבלים אותי כמו שאני, שרואים את החוזקות שלי ועוזרים לי בקשיים. אולי יצאתי בסדר סה"כ אבל בשביל הילדים שלי אני רוצה יותר מאשר רק לצאת בסדר.

וגם בשביל עצמי.

הנושאים שאני מביאה בבלוג הזה דורשים לעיתים זמן חילחול והפנמה,

למצוא את הדרך ליישם זה לא תמיד קל וברור, ואתם יודעים מה, זה ממש בסדר.

הורות זה מרתון, זו ריצה למרחקים ארוכים, ולאורך הדרך יש לנו מלא הזדמנויות לשנות כיוון.

טלי אביאני

הדרכת הורים והתפתחות אישית

054-474211