לפני כמה שנים התחיל לי כאב חזק מאוד באזור הסרעפת.
בהתחלה בתדירות נמוכה ובמשך הזמן בתדירות גבוהה.
בדיקות רפואיות היו תקינות ורופא אחד אמר לי:
יש כאבים שלומדים לחיות איתם.
זו גישה שאני לא מוכנה לקבל וכשהבנתי שאין סיבה פיזית לכאב,
הבנתי למעשה, שיש סיבה רגשית.
זו הייתה תחילתו של תהליך שלקח זמן ובסופו הכאב מאחורי.
בשלב הראשון רציתי לחקור איזו מחשבה הייתה לי רגע לפני.
זה היה מאוד חמקמק
ולא הצלחתי לשים את האצבע.
זה היה מייאש.
שיניתי גישה וניסיתי להבין מה עשיתי רגע לפני.
זה כבר היה קל יותר כי מחשבות מהירות פי כמה ממעשים ולכן קל יותר להבחין במעשים.
שמתי לב שתגובות שלי לדברים שקורים, הן שיוצרות את הכאב.
אבל לא כל תגובה.
תגובות שבבסיסן הייתה תחושה של אני לא מצליחה, אני נכשלת, ומתחתיהן התחושה שאני לא מספיק טובה
הן אלו שגרמו לי את הסבל הזה.
ככל שאספתי נתונים על התגובות שלי גיליתי שהתחושות האלו הגיעו בעיקר בתחום שחשוב לי מכל.
בהורות שלי.
השלב השני היה לרווח את הכיווץ.
הכאב הפיזי היה כמו כיווץ חזק נורא באזור הסרעפת עם הקרנה לגב ולגרון במקרים חריגים.
התחלתי לנשום אל הכאב, בנשימות הראשונות הכאב התגבר והתעצם, אבל כשהמשכתי הכאב פחת.
דמיינתי איך אני יוצרת הגמשה של הכיווץ, איך אני מכניסה אליו אוויר, איך אני מאווררת אותו
כדי שלא יהיה דחוס ומכווץ כל כך.
השלב השלישי היה לזהות את המחשבות.
זה לא באמת היה בנוי אחד על גבי השני, היו זמנים שהשלבים היו חופפים.
זיהוי המחשבות עזר לי להבין איך אני מעצימה את הקול הפנימי המקטין ומצמצם בעזרת סיפורים נוספים.
לשנות את המחשבות היה להפסיק להאמין לקול הזה.
לשמוע כשהוא מגיע אבל לענות לו.
בהתחלה עניתי לו בלי רגש, רק כדי לענות.
זה לא עזר.
הבנתי שאני צריכה לגלות חמלה אל הקול הזה, לקבל שהוא היה חלק ממני שנים רבות
וכנראה יישאר חלק ממני תמיד.
שאם אני לא רכה אליו, חומלת אותו, ומקבלת אותו, אני למעשה ממשיכה את הכיווץ,
והכאב יישאר.
בהדרגה יכולתי לרפא את הכאב הכרוני שסבלתי ממנו מספר שנים.
במקביל גם הקול הפנימי שלי עבר ריפוי.
כלומר, מחשבות מקטינות יכולות עדיין להגיע אבל אני כבר לא מזוהה איתן והן לא מצמצמות אותי.
הן מעכבות אותי לפעמים, ואני מתמהמהת בחלק מהמקרים.
אבל המודעות אליהן מאפשרת להן לחלוף וכשהן חולפות הגוף לא מזדהה איתן ואין תגובה פיזית
או לפחות לא כזו שנשארת.
אני מקווה שהסיפור האישי שלי ייתן לכם השראה.
שתאמינו שכל תחושה, רגש או מחשבה, שמגבילה אתכם, ניתנת לשינוי.
נכון, זו עבודה קשה.
זה דורש התמדה ומחויבות שלכם לעצמכם.
וזה אפשרי.
היום אני מלווה אנשים שמרגישים תקועים או לא מרוצים מהחיים שלהם,
לזהות מהיכן התחושות האלו מגיעות, כדי לעשות את השינוי שיוביל אל התוצאה הרצויה שתתבטא בשמחה פנימית וסיפוק.
אני פה גם בשבילך
טלי

Comentários