top of page

20:30 בערב, האם את/ה בחדר של הילדים?

איך זה קורה שהורים מתחילים לשבת לילד הילדים עד שהם נרדמים?

בהתחלה עשר דקות, ואז זה מתארך עד כדי שהורים יושבים אפילו שעה ויותר בחדר של הילד.

כלואים בתוך הרגל שגוזל מהם את שעות הערב השקטות והיקרות מפז.

איך זה קורה?


זה מתחיל לרוב די בהתחלה.

אולי לא בשבועות הראשונים אבל מתישהו בשנה הראשונה זה קורה.

משהו בתהליך ההרדמות משתבש וההורים העייפים עושים הכל כדי שהילד יירדם.


יש כמה סיבות שמשבשות את תהליך ההרדמות הטבעי:


הצמדות לדברים מסוימים: פעם אחת הוא נרדם ככה, עכשיו נרדים אותו רק בדרך הזו. התינוק לא לומד דרכים מגוונות, נמנעות ממנו הזדמנויות להירדם בדרכים אחרות וכשאין אפשרות לדבר הזה או כשזה כבר לא עובד,

יש בעיה.


משיכת העייפות כדי שהוא יהיה ממש אבל ממש עייף ואז יירדם מהר. הוא אולי נרדם מהר אבל מתעורר הרבה כי הגיע לעייפות יתר והגוף שלו פשוט קרס לשינה.

לפעמים גם לא תהיה הרדמות מהירה כי העייפות יתר מציפה באדרנלין שמונע שינה.

לפעמים מגיעים לזה כי הוא לא נראה עייף.

זיהוי סימני עייפות האישיים של הילד זו למידה חשובה להורים.


השינה הופכת לקדושה: כל הבית חשוך, שקט מוחלט, המתח גובר כששעות אחר הצהריים מתקדמות אל הערב, ויכוחים בין ההורים סביב השינה, לחץ. כל זה מתוך פחד: מה יהיה היום? מתי הם יירדמו? מתי יהיה לי שקט?


התערבות בתהליכים טבעיים : כולנו זזים לפני שאנחנו נרדמים, גם תינוקות. המטרה: למצוא תנוחה נוחה. תינוקות גם משמיעים קולות שאולי יתפרשו כחוסר נוחות. זה יופי, הם מחפשים את הנוחות כדי להירדם.

לעיתים הפרשנות ההורית היא שצריך לעזור להם ומרימים אותם או מלטפים אותם. זה מפריע להם. משבש להם את ההתכנסות בתוך עצמכם ופוגע בתהליך. ככה הם מפסיקים לנסות למצוא את הנוחות בעצמם ומצפים לעזרה שוטפת ומידית.


לרוב מאחורי כל הסיבות האלו יש אמונה חזקה: תינוק לא יכול להירדם לבד.

ולרוב זה מגיע עם: יכולה להיגרם לו חווית נטישה אם אשאיר אותו לבד במיטה/בחדר.


כמה כיף זה להיות במיטה עם עצמך, לדמיין, לדבר, לחשוב... כמה כיף זה להתכרבל במיטה ולהתמסר לתהליך הנפלא של ההרדמות.

כמה מבוגרים ישנים טוב? מעט. עוד לפני הילדים.


זה נכון.

כדי להביא את הילד למצב שבו הוא נהנה להיות לבד במיטה, כשכרגע הוא רגיל שאתם לידו,

ייקח זמן וידרוש שינוי תפיסתי שלכם ושלו,

אח... כמה שזה שווה את זה.


התהליך דורש מכם:

להתמלא בסבלנות ובכבוד לקצב של הילד.

לקיחת אחריות על החלק שלכם בהרגל שנוצר.

הבנה שקשה לו.

שהוא נאחז במוכר.

אמונה מלאה שזה לטובתו. אם אתם לא מאמינים בזה, עדיף לא להתחיל.


אני אפספס פה בגדול אם לא אציין דבר נוסף: לעיתים קרובות בהדרכות אני מגלה יחד עם ההורים,

שיש דינמיקה מסוימת בשעות העיירות שמפריעה לתהליך ההרדמות.


איך מובילים שינוי?

יש גישות שונות. יש כאלו שמובילות לשינוי מיידי וחד משמעי.

אני בעד הדרגתיות שההורים והילדים יכולים לשאת.

הכללים שהכי חשובים לי הם: לא משאירים ילד פוחד לבד, נותנים מענה לבכי ומפרידים בין הרגעה להרדמה.


כדי שנוכל ליהנות מההורות חשוב שיהיה לנו את הזמן לעצמנו, להתמלא מחדש באנרגיות ולנוח.

שעות הערב הן השעות שלכם, אפשרו לעצמכם אותם.



37 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page