מה הסיבה לדעתכם שהוא מתנהג ככה?
הפעם השאלה מופנית להורים לילד בן 8 שמספרים שהוא כל הזמן מציק.
בפעמים אחרות עם משפחה אחרת, הילד יהיה בן חמש או 12, זה לא באמת משנה.
התשובה הנפוצה היא שהוא רוצה תשומת לב.
מיד אחריה הם יגידו, אבל הוא מקבל כל הזמן תשומת לב.
אז למה זה קורה, מה האסטרטגיה של ילדים שגורמת להם להציק ולמשוך ככה תשומת לב?
שתי הנחות יסוד כדי להבין את המנגנון שעובד מאחורי ההתנהגות:
לכל התנהגות יש רווח.
לכל התנהגות קודמת פרשנות.
המוח שלנו הוא קודם כל הישרדותי. זו המטרה העיקרית שלו. שנשרוד.
פעם לשרוד היה לברוח מנמרים.
החיים השתנו ונמרים לא מסתובבים חופשי, האופן שבו המוח עובד לא השתנה, ולכן גם היום המטרה היא לשרוד, רק שלשרוד מקבל משמעות אחרת כשאין סכנה פיזית. לשרוד אומר: שיראו אותי, שיאהבו אותי, שארגיש שייך.
מתוך הצורך לשרוד התפתח מנגנון לזיהוי בעיות וסכנות.
מכירים את התרגיל שמראים למישהו דף לבן חלק ועושים עליו נקודה בעט, מראים את הדף ושואלים: מה אתה רואה? ורוב האנשים יגידו נקודה. למה? הרי יש המון דף לבן מסביב לנקודה. באחוזים, הנקודה היא חלק קטנטן מהדף. איך זה שזה מה שאנשים אומרים?
הסיבה היא שהמוח מורגל לזהות את מה שבולט.
וכשמדובר בהתנהגות, מה שבולט זה מה שמפריע לי לחיות חיים שקטים וזורמים.
ילדים נולדים עם טמפרמנט מסוים, כל הורה ליותר מילד אחד יודע את זה.
בהתאם לטמפרמנט ילד מתנהג. ילד פעיל ואנרגטי יתנהג שונה מילד שקט ומופנם, נכון?
ילדים קולטים מהר מאוד מה מפעיל את ההורים שלהם. מה יגרום להורים שלהם לעצור הכל ולהגיב אליהם.
זה לא משנה איזו תגובה, העיקר שיש תגובה.
אותו ילד בן שמונה מתחילת הטקסט, הבין מהר מאוד שככה מגיבים אליו. אם הוא ישחק עם עצמו, ישתף פעולה עם כל בקשה, יישן טוב בלילה וילמד היטב, לא בטוח שישימו לב אליו, אולי יהיו עסוקים בדברים אחרים או באחים שלו.
לכן הוא חייב לפעול, הוא חייב לעורר עניין.
כשהוא למשל רואה את ההורים עסוקים עם משהו אחר, הפרשנות שלו תנוע בין לא רואים אותי ללא אוהבים אותי. איך אני יודעת? במקרה שלו זה מאוד ברור, הוא שואל אותם לעיתים קרובות: אתם אוהבים אותי? אתם גאים בי? וכשהם עונים שכן, ברור, גם כשאנחנו כועסים, זה לא מספק אותו.
כשהוא לא בטוח, הוא מתחיל לפעול. והם מגיבים אליו, מפסיקים לעשות דברים אחרים, מדברים עליו בניהם, לוקחים אותו לשיחה, יוזמים זמן איכות. כלומר רואים אותו, הנה הרווח מההתנהגות.
אותו מנגנון קיים אצל כל בני האדם ולכן גם אצל ההורים המוח הישרדותי שמחפש למנוע בעיות וסכנות, וגם להם בולט כל מה שמפריע לאווירה טובה, להתנהלות רגועה, להשלמת המשימות המיידיות.
כשהילד פועל באופן הזה הם מזהים את ההתנהגות כבעיה ורוצים להכחיד אותה מיד. אז צועקים, כועסים, מענישים. הרווח של ההורים הוא מכך שההתנהגות של הילד מפסיקה, גם אם זה לרגע אחד. רווח נוסף זה פורקן לתסכול ולחוסר האונים והחזרת השליטה.
או קי הבנו, מה עושים עם זה, הרי אי אפשר שלא להעיר על התנהגות כזו, על הצקות בלתי נגמרות, על אלימות.
כן ולא.
תשאלו את עצמכם האם הילד שומע הערות על דברים נוספים, לא רק על הצקות לאחים שלו או לכם.
כשאי אפשר להעלם, כדאי לשנות את אופן התגובה: חשוב להיות עניינים. לא להזכיר את כל הפעמים הקודמות, לא לדבר על ההתנהגות הספציפית כחלק מהאישיות של הילד. זו התנהגות ספציפית, תגיבו רק עליה. למשל:
עניתי כבר פעמיים, התשובה שלי לא תשתנה גם אם תשאל שוב.
אני לא מרשה להרביץ/לקלל/לזרוק. זה בסדר לכעוס, אתה יכול לבטא במילים את מה שאתה מרגיש.
הצלחת עדיין על השולחן, בוא תיקח אותה לכיור.
מה שמתמקדים בו גדל
איך מגיבים זה חשוב אבל זה לא מספיק.
בנוסף תזיזו את הפוקוס שלכם אל ההתנהגות שאתם רוצים להגביר. עד עכשיו היחס היה בעיקר להתנהגות הלא רצויה ולכן היה שווה להמשיך אותה.
תעשו הפוך, תתמקדו בהתנהגות החיובית. בכל פעם שאתם רואים רגע של התחשבות, של עזרה, של ניהול עצמי, תחזקו את זה במילים ספציפיות שמתארות את ההתנהגות שאתם רוצים לחזק.
תגובות נפוצות ממפגשים עם הורים להצעה שלי הן:
אין לו התנהגויות כאלה שאפשר לחזק.
אנחנו אומרים לו הרבה כל הכבוד.
אין דבר כזה שאין התנהגות חיובית. צריך לחפש אותן, הן סמויות לכם כי המוח מורגל לזהות בעיות, זוכרים?
כל הכבוד זה חיזוק שאין מה לעשות איתו. הוא כללי מדי ולא מאפשר ליצור חיבור בין המילים כל הכבוד למשאב פנימי. להסבר נוסף על חיזוקים ספציפיים קראו פה.
חשוב לי להדגיש, השימוש במושג מציק נובע מכך שזו המילה הנפוצה לתאר את ההתנהגות. אבל -
ילדים מבקשים מאיתנו שנקבל אותם כמו שהם, שנראה אותם, שנהנה להיות איתם, שניזום פעילויות משותפות בשותף, שנרצה לדבר איתם על כל מיני דברים, לא רק לשאול שאלות. כשהם לא מקבלים את זה הם ינסו למצוא דרכים אחרות ליצור איתנו קשר. חלק מהם יפעילו התנהגות מהסוג המוזכר בטקסט.
לייעוץ משפחתי בהדרכה אישית או קבוצתית, צרו איתי קשר.
Comments