מה לעשות כדי שהילדים ישתפו

אתם פוגשים את הילד אחרי בית ספר שואלים אותו איך היה והוא עונה בסדר. אתם שואלים עוד כמה שאלות והתשובות דומות. לא באמת הבנתם איך היה.

הוא מוזמן ליום הולדת ומודיע שהוא לא רוצה לללכת, אתם מנסים להבין למה, והוא אומר לא בא לי. אתם שואלים עוד שאלות, השיחה מסתיימת, ואתם לא באמת יודעים מה הסיבה. אתם נשארים מתוסכלים ואולי אפילו דואגים שאתם לא יודעים מה עובר על הילד שלכם.

אחת השאלות הנפוצות של הורים היא מה לעשות כדי שהילדים ישתפו? הורים מספרים שאם הם שואלים שאלות, הילדים עונים בתשובה קצרה וסתמית שמתסכלת את ההורים וגורמת להם לשאול עוד שאלות. השאלות מעצבנות את הילדים, הם עונים בחוסר סבלנות, ההורים מתוסכלים וכל פעם מחדש זה מתפוצץ.

יש דרך לשנות את דפוס התקשורת המתסכל הזה.

כשהתחלתי לעבוד עם ילדים זה החזיר אותי אחורה לשנים בהם הייתי מנסה לדבר עם עידו הבכור שלי, הייתי שואלת שאלה והוא היה עונה לי ב"בסדר" שאחריו הייתה משתררת שתיקה שהרגשתי בה לא נוח. שקט מתוח כזה שמורכב מהפער בין הציפייה שלי שמשהו יקרה וההרגשה שלו שמצפים ממנו למשהו שהוא לא רוצה או לא יכול לספק. השתיקה הלא נוחה הזו הובילה אותי לרצות "לעזור" לו בכך שהמשכתי לשאול שאלות והוספתי להן תשובות לבחירה למשל: למה אתה לא רוצה להירשם לחוג? זה בגלל שלא התחברת או שאין לך שם חברים?

מה שכמובן לא הוביל לשיתוף. או שהוא היה בוחר את אחת התשובות ובזה זה היה נגמר, או שהוא היה עונה: לא. ואני היית משתגעת. למה אני לא מצליחה לדבר איתו?

אין ספק שבתחום הזה עידו לא עשה לי חיים קלים וגרם לי לעבוד כדי להבין מה הדרך הנכונה לתקשר איתו.

בזכות הבית ספר שהוא עשה לי, היום אני יכולה לדבר עם כל ילד בקליניקה ולהגיע אליו באמת.

איך יוצרים קשר שבו נרגיש בטוחים שאנחנו יודעים איך הילדים מרגישים?

הצורך שלנו בשיתוף של הילדים, לא נובע מחטטנות ונודניקיות, למרות שאולי זה מה שהם מרגישים. הורים רוצים שהילדים ישתפו אותם כדי לדעת מה הילד עובר, איך הוא מרגיש, האם טוב לו, מה מציק לו, וכל זה, כדי שנוכל להיות רגועים שהכל בסדר, או לעזור במקרה שצריך.

חשוב לזכור שני דברים:

1. כל ילד משתף במידה אחרת בהתאם לצורך שלו. ילדים שמשתפים הרבה הם ילדים ששמים לב לכל דבר שקורה בסביבה, הרגשות שלהם מוחצנים יותר, והם מושפעים גם מדברים שקורים לאחרים ולא רק להם. ילדים שמשתפים פחות הם ילדים שהרבה ממה שקורה פשוט עובר לידם, הם עוברים בקלות הלאה מדברים, ולא כל דבר הופך לעניין מבחינתם.

2. לילדים יש זכות לשמור לעצמם דברים ולא לשתף בהכל. זה אפילו בריא להם לשמור חלק מהדברים לעצמם. חלק מיצירת נפרדות ובניית אישיות, זה גם להרגיש שאני שומר לעצמי דברים שאני יכול להתמודד איתם בעצמי. זו יכולת חשובה. לכן כשאימהות מספרות: הבת שלי מספרת לי הכל, אנחנו חברות הכי טובות, והבת מאשרת את זה, זה מדליק נורת אזהרה.

אם כל ילד משתף במידת הצורך שלו וחשוב שהם גם ישמרו לעצמם דברים, אז למה בכלל לכתוב על זה?

למה להתאמץ כדי לפתח מיומנויות תקשורת?

• בשביל מערכת היחסים. רוב מערכות היחסים שמתפרקות, מתפרקות בגלל בעיות בתקשורת.

לרובנו פשוט אין מיומנויות של תקשורת טובה וכל מערכת יחסים צריכה תקשורת טובה. אפילו מערכת היחסים שלנו עם עצמנו. לדבר עם עצמנו בכנות ובפתיחות זה לא פחות חשוב ואולי אף יותר, מאשר לדבר ככה עם האנשים הקרובים אלינו. לילדים שלנו, שהרשתות החברתיות וההתכתבויות בווצאפ קיימים בחיים שלהם מגיל מאוד צעיר, יכולים להיות חסרים כלים לניהול מערכות יחסים עם תקשורת קרובה וכנה, ואתם ההורים אלו שיכולים ללמד אותם.

• יש ילדים שמדברים הרבה אבל הם לא מדברים על איך שהם מרגישים, כי שפת הרגש לא מוכרת להם או שהם לא מרגישים בטוחים כדי לשתף במה שהם מרגישים. לכן חשוב שבבית נפתח את שפת הרגש ונייצר אווירה בטוחה לשתף.

• יש מצבים שאתם תרצו לדבר עם הילדים על דברים חשובים, ולא תצליחו להעביר את המסר שאתם רוצים כי אין לכם את המיומנות לשיחה כנה וקרובה איתם. כדי שלא תתקלו בהתנגדויות ובהדיפה, כדאי לכם לאמץ כמה כללים.

שלשה כללים שיהיו המצפן שלכם בשיחות עם הילדים:

1. שיתעסקו במה שרוצים

   מכירים את זה שהילד שלכם מתעסק עם הידיים במשהו? בשיער, בחולצה, בטלפון? או שאתם מנסים לדבר איתו והוא כל הזמן זז ואתם לא יכולים לסבול את זה אז אתם מעירים לו שיפסיק?

   תפסיקו להעיר.

   בין אם ההתעסקות היא הרגל ולא קשורה לשיחה, ובין אם ההתעסקות היא ממבוכה, אל תעירו.

   אני יודעת שזה מאוד קשה. העניין הוא שהילד לא שולט בזה. ההתנהגות הזו מטרתה הוא ויסות עצמי. לכן תנשמו עמוק ותעצרו את עצמכם מלהעיר.

   הערות גורמות לילדים להרגיש לא בסדר. המיקוד עובר מהנושא שעליו מדברים אל ההתנהגות שלהם. הם ירגישו שאתם מאשימים אותם, באים אליהם בטענות, וככה הם לא ייפתחו. בשביל לשתף צריך להרגיש בנוח ובטוח.

2. שתיקה

   כשאין על מה לדבר אל תתאמצו. למשל אתם יושבים לאכול והשיחה לא זורמת, שחררו. כנ"ל באוטו. אל תהיו במאמץ לפתח שיחה בכוח. לא חייבים.

   אולי כשתשחררו את המאמץ הילד יתחיל לדבר על משהו.

   זה בסדר גם לדבר על משחק מחשב, סדרה בטלוויזיה או כל דבר אחר שלא קשור לחיים האישים של הילד. דברו על כל מיני דברים, ככה תגלו איך ומה הם חושבים על דברים, וזה גם יפתח את האפשרות לדבר על דברים אישיים יותר.

   נורא קשה להחזיק שתיקה. זו מיומנות חשובה להתאמן עליה, ביחסים בכלל, ובטח ביחסים של הורים וילדים. לכן, כדאי לנצל את ההזדמנויות שנקרות בדרככם ובמקום להתאמץ, לשתוק יחד בנחת.

3. שתפו בעצמכם

   שתפו באמת. לא כמניפולציה.

   שתפו במשהו מענין ולא בדברים כלליים שקרו לכם היום. שתפו במשהו שקשה לכם, שתפו במשהו שאתם מתמודדים איתו בעבודה, שתפו בהתלבטות שלכם, שתפו במחשבות על משהו.

   אל תשתפו בקשיים זוגיים או ביחסים עם ההורים שלכם.

   זה לא שיתוף שנועד שהם יפתרו לכם בעיות, זה שיתוף שנועד להתקרב ולהביא תוכן אמיתי לקשר בניכם.

   
   

תהיו סבלניים, יכול להיות שתצטרכו להתאמן בכלים האלו עד שתרגישו שזה יוצר שינוי.

תקשורת טובה חשובה כדי שגם הילדים ירגישו בטוחים לבוא ולשתף, וגם כדי שאתם ההורים תרגישו שאתם יודעים עם מה הילדים שלכם מתמודדים ומה הם חושבים ומרגישים. זה נותן המון ביטחון.

לעוד כלים בנושא הורות

שיתוף יוצר קירבה