נחישות הורית מול שעות מסך וגבולות בכלל

הטקסט הזה נכתב כדי לחזק הורים שמתמודדים יום יום עם הקושי להציב גבולות סביב שעות מסך, אכילת מתוקים, שעות שינה, ומרגישים שזה אינסופי ולעולם לא יגמר...

במשך הרבה שנים החזקתי בבית משטר מסכים ברור. הייתי לגמרי שוטרת.

עקבית ונחושה וגם מאוד קשוחה.

לא ויתרתי גם כשהם כעסו עליי וגם כששמעתי שוב ושוב ש"רק אצלנו זה ככה ולכל החברים מותר".

קל זה לא היה והיום במבט לאחור, עם הידיעה כמה זה קשה לכולם, אני רוצה לתת לכם עידוד והצצה אל העתיד.

בשנים הראשונות לא עשיתי את זה טוב. הגבולות לוו בכעס, ענישה והרבה עצבים. רק בהמשך למדתי שגבולות שמבוססים על ערכים לא צריכים גיבוי של עונשים.

כולנו יודעים שמסכים במינון גבוה מזיקים, לילדים וגם לנו. אנחנו יודעים שצריך לווסת את זה ואנחנו יודעים שזה מאוד מאוד קשה. וכשהחיים גם ככה עמוסים קשה מאוד להתמיד בדרך שהתוצאות שלה עוד לא נראים, ומאוד מפתה לשחרר ולהגיד: כולם ככה.

במפגשים שלי עם הורים אני שומעת שהעייפות מכריעה והילדים הולכים לישון עם טלוויזיה או טלפון. שבשעות אחר הצהריים הטלוויזיה דלוקה רצוף, ושבנסיעות הילדים דורשים טלפון ויש סביב זה הרבה מאוד מאבקים.

מזדהים?

מאיפה מגייסים כוחות להתמודד עם התקף הזעם כשהמסך נכבה?

מאיפה מגייסים סבלנות להתמודד עם ילדים מוצפים שלא מוכנים ללכת לישון?

מאיפה מגייסים נחישות כשכל כך הרבה משאבים ואנרגיה מנותבים להישרדות?

התשובה שלי: ערכים.

רק חינוך שמבוסס על ערכים ייתן לכם את הכוחות, הסבלנות והנחישות הדרושים כדי להתמודד עם הקשיים של היום יום.

כשהילדים כעסו ולחצו עלי בשלל דרכים לתת להם רק עוד פרק, רק עוד שעה ערות, רק עוד ממתק אחד, הדבר שהחזיק אותי מבפנים לא לוותר היה הידיעה שאני עוזרת להם לבנות עכשיו תשתית חשובה לחיים. תשתית פיזית ורגשית.

שמה שאני אחזיק עבורם עכשיו הם יחזיקו עבור עצמם כשהם יגדלו.

שמה שהם ישמעו ממני עכשיו יהפוך להיות קול פנימי שמלווה אותם בחיים.

היום כשעידו בן כמעט 25 מספר לי שהוא אומר לחברים שהוא לא רואה האח הגדול בזכות אמא, או שהוא מספר לי שהוא מחק את הטיק טוק מהטלפון, אני יודעת שיש לו בקרה עצמית.

כשרוני, בת 17, בשיא ההתבגרות, והיא מבלה הרבה שעות מול המסך על סוגיו השונים, אבל מוציאה את הטלפון מהחדר כשהולכת לישון ויודעת להעסיק את עצמה גם בדברים שהם לא רשתות וסדרות, אני יודעת שגם לה יש בקרה עצמית.

זה אולי לא בדיוק כמו שהייתי רוצה, אבל זה מנוהל על ידם בשיקול הדעת שלהם.

אנחנו מחנכים אותם ועושים כמיטב יכולתנו, ואז משחררים להם לנהל את עצמכם.

מיתרונות המסכים: שיחת וידאו מעבר לים