האם אתם סומכים על הקשר בינכם?

אתם מכירים את זה שיש משהו שאתם חושבים שהילדים שלכם צריכים ללמוד

אבל אתם נמנעים מלעשות משהו בשביל זה ואתם לא ממש יודעים למה?

השבוע החלטתי שאני מעבירה אל רוני אחריות מלאה על הגעה בזמן לכל מיני מקומות.

למקומות שאני צריכה לקחת אותה, את אלו שהיא הולכת לבד, שחררתי בעבר.

ההתארגנות ברגע האחרון הובילה לאיחורים וזה היה מעצבן אותי כל פעם מחדש.

הייתי מזכירה לה מוקדם, ובאמצע ורגע לפני,

ובכל זאת היינו יוצאות באיחור.

הבנתי שאני צריכה להפסיק להזכיר לה ולתת לה לשאת בתוצאות האיחור שלה באופן מלא,

עם כל ההשלכות של זה.

וכך השבוע, אמרתי לה שאני מעבירה אליה את האחריות לגמרי.

לא מזכירה יותר, לא מנדנדת, לא כלום.

האחריות להגיע בזמן, עוברת אליך במלואה. מא' עד ת'.

אחריות.

היא שמחה ואמרה: מצוין!

רק שכבר באותו יום היא אחרה.

ואל מי הופנה הכעס והתסכול?

אלי כמובן.

ותוך כדי שאני נושמת כשהיא צועקת,

הבנתי משהו.

ההימנעות שלנו ההורים מלאפשר לילדים לעבור תהליך של למידה,

בין אם זה גמילה, שינה, לימודים, תכנון זמן, אכילה, או כל דבר אחר,

כרוכה מאוד באמון שיש לנו בכך שמערכת היחסים שלנו איתם יכולה להכיל את הכעס שלהם.

כשהיא כעסה עלי והאשימה אותי בכל מה שהיה הגיוני מבחינתה,

לרגעים התערערתי וחשבתי האם זה פייר באמת?

אולי הייתי צריכה להזכיר לה עוד פעם אחת?

היא כעסה כל כך ולא רצתה לדבר איתי.

ואני הייתי צריכה להזכיר לעצמי שזה בסדר שהיא כועסת.

התמקדתי בנשימות כדי לא להגיב, עד כמה שאפשר (זה קשה)

ובעוד כמה שעות כשהיא תירגע, נחזור לקרבה

והיא תוכל לעבור את תהליך הלמידה שהיא זקוקה לו.

אם אני אנזוף בה על הצעקות שלה או אטיף לה על אחריות,

היא תתבצר בעמדת המאשים, מתוך התגוננות,

ושום דבר לא ישתנה.

כשאני לא נכנסת ללופ, לא מגיבה ולא מטיפה,

היא יכולה לשחרר את האחיזה בהאשמות כי אין לה מול מי להחזיק את זה.

תוך כדי שאני נושמת ולא מגיבה,

מזכירה לעצמי שהקשר ביננו יכול להכיל את זה,

נזכרתי בתהליכי ייעוץ שינה שעשיתי במהלך השבוע.

גם ההורים שישבו מולי חששו באופן דומה.

האם זה שאני איתו בחדר, מלטף, האם זה מספיק כשהוא בוכה?

אם אני לא נותנת לו את מה שהוא רגיל, האם זה לא פוגע בו?

לאפשר לילדים שלנו לעבור תהליכי למידה,

מותאמי גיל כמובן,

זה להסכים להוריד מעצמינו,

לסמוך עליהם שהם יכולים,

ועל הקשר ביננו שהוא מספיק חזק כדי לאפשר את התהליך.

לפעמים כהכנה, אני מבקשת מההורים: בשבוע הקרוב רק לחזק את הקשר במקומות שצריך

ואת התהליך מתחילים ממקום בטוח ובוטח,

בעצמנו, בהם ובקשר שלנו איתם