המצב הנוכחי הוא רק הזדמנות לכתוב על זה,
בתכלס זה חשוב תמיד ולא רק כעזרה ראשונה:
ממוזמנים להכיר, שתי תת מערכות של מערכת העצבים שהכרות איתן יכולה לשנות את חייכם:
אני לא מגזימה.
הכירו את המערכת הסימפטתית והפרא-סימפטתית,
כל אחת מופעלת במצבים שונים.
המערכת הסימפטתית מופעלת במצבי לחץ, דאגה, סכנה. אצל רוב האנשים זה כמעט כל הזמן. כשמוטרדים ודואגים, כשמאחרים, כשהילדים רבים, כשנוהגים, כשמנסים להספיק כמה שיותר, וכמובן כשיש מצב אמיתי מסכן חיים, כמו בימים אלו. הבעיה שרוב הזמן המערכת הזו מופעלת בלי שום קשר לסכנה אמיתית. פשוט מתוך אורח חיים דואג ומוטרד שהתרגלנו לחיות.
תת המערכת השניה, זו המערכת הפרא סימפטתית, היא מופעלת במצבי רגיעה ונינוחות. שתי המערכות אמורות לאזן אחת את השניה כדי לשמור על הגוף שלנו.
בפועל באורח החיים המודרני, מי שלא יזום הפעלה של הפרא סימפטתית, יחיה את רוב זמנו בסטרס. אין צורך להתעכב על איך משפיע הסטרס על חיינו. נכון?
אתמול אחרי שנפל טיל כל כך קרוב לבית שלנו, חיבקתי את רוני חזק וארוך. חיבוק מפעיל את המערכת הפרא-סימפטית.
מה עוד אפשר לעשות כדי להפעיל אותה? **לנשום לאט ואל הבטן. **מגע עמוק בעצמנו שמנכיח: אני פה, הכל בסדר. **לדבר על מה שמרגישים עם מי שמקשיב באמת. **לחייך. **להודות על הדברים הכי מובנים מאליהם, והכי לא.
חשוב מאוד בימים אלו ובכלל, שנשכיל ליצור זמנים של רגיעה במהלך היום.
פעם חשבנו שמדיטציה זה למתקדמים, אז לא. לקחת כמה דקות ביום פשוט לעצור ולנשום, גם אם זה 2-3 דקות, יעשה שינוי.
אתמול באחד המפגשים אמרתי: זה סדר עולם פנימי חדש. משפט חזק לדעתי.
קחו דקה לנשום לבטן.
זמן איזון