אחד האתגרים הגדולים בהורות
זה התנועה הטבעית והמתבקשת
לשחרר שליטה ככל שהילדים גדלים.
הרצון בשליטה הוא טבעי.
אנחנו רוצים שדברים יקרו כמו שנוח לנו שהם יקרו,
כדי שישתלבו עם שאר התוכניות שלנו,
מבחינת קצב, נראות, תוצאות.
כשיש איזה שיבוש בצורת: הילד לא מתאים את עצמו,
מגיע חוסר אונים ואחריו האוטומט - להגביר ניסיון שליטה.
כלומר לאיים, להעניש, לעשות בכוח.
זה כמובן לא מצליח אף פעם, בטח לא לטווח ארוך,
ובוודאי שלא נותן הרגשה טובה.
זה לא פתרון טוב והרבה פעמים כשהוא היחיד שמוכר,
הורים מוצאים את עצמם פועלים מכעס וייאוש.
כתגובה להורים, הילדים מתחילים להתנגד לשם ההתנגדות.
רק כדי להרגיש שהם לא מוותרים על עצמם,
וההתנגדות הולכת ומתרחבת והופכת להיות כמעט הדבר היחיד.
מתחת לרצון בשליטה יש פחד גדול:
מה יצא ממנו?
אם אני לא אלמד אותו איך, אז איך הוא ידע?
כשפחד לא מנוהל,
כשפחד משתלט על הבחירות והתגובות שלנו,
כשאין כלים להתמודד עם פחד, דאגה, חוסר אונים וכל רגש שקשה לנו איתו,
השליטה תופסת פיקוד.
זה למה הורות בעיניי, היא פלטפורמה להתפתחות אישית.
לרובנו חשוב להיות ההורים הכי טובים שאנחנו יכולים להיות.
ונעשה הכל כדי להרגיש שאנחנו עושים נכון.
מה יאפשר לך להיות מרוצה מההורות שלך?
עבורי יש שתי נקודות משמעותיות:
ללמוד להתמודד אחרת עם מה שגורם לי רגשות אשם.
שהילדים שלי יהיו בצמיחה והתפתחות אישית.
מסכימים איתי?
ב 9/11/22 מתחיל מחזור חדש של הסדנה השינוי מתחיל בתוכי,
בלחיצה כאן תוכלו לקבל את כל הפרטים.
