"הוא מוותר מהר. " "היא לא מאמינה בעצמה. "
"הוא מתעצבן כשלא מצליח לו. "
"היא לא רוצה לנסות דברים חדשים."
למה זה קורה?
איך ייתכן שתינוקות כשמתחילים ללכת, נופלים וקמים ומנסים שוב ושוב עד שמצליחים, אבל משהו קורה כשקצת גדלים ופתאום אי הצלחה גורמת לחלק מהילדים להפסיק לנסות שוב?
הרי הם רכשו ניסיון קודם, הם יודעים שתרגול מוביל להצלחה.
אז איך זה משתנה?
האם יכול להיות שאנחנו ההורים מעבירים את המסר שכישלון זה רע?
האם ייתכן שאנחנו ההורים נותנים לילדים שלנו שבחים שבמקום לחזק אותם, מחלישים אותם?
לשתי השאלות האלו אני מתייחסת בפוסט הזה.
אני יוצאת מנקודת הנחה שכולנו מסכימים על כך שאין סיכוי להתקדם ולהצליח בכל תחום חיים, בלי לטעות בדרך.
אנחנו יודעים שכישלונות הן אבני דרך חשובות בהשגת מטרות, כי מכישלונות לומדים.
ובכל זאת, אנחנו מנסים בכל כוחנו להימנע מהם.
ובכל זאת, אנחנו מנסים למנוע מהילדים שלנו לטעות.
אז האם אנחנו מעבירים להם מסר סותר?
אנחנו רוצים שהם יתמידו, יהיו נחושים, יתקדמו ויגיעו להישגים, ילמדו לפתור בעיות, יסמכו על היכולות שלהם להתמודד עם אתגרים, יאמינו בעצמם - אבל אנחנו מנחמים אותם ופותרים להם, מבקרים אותם ומייעצים להם, מתערבים להם, אומרים להם איך נכון ומתאכזבים וכועסים כשהם עושים אחרת,
ובהרבה מקרים לוקחים אחריות על תחומים שלהם כדי למנוע מהם לשכוח, לפספס, לטעות.
כן, אנחנו מעבירים להם מסר סותר.
היות ומעשים עוברים כמסר חזק יותר ממילים, בכל פעם שאנחנו עושים בשבילם או במקומם, זה לא משנה כמה נגיד להם שאנחנו מאמינים בהם, המסר הוא שלא.
ואם אנחנו לא מאמינים בהם, איך הם יאמינו בעצמם?
השאלה השנייה מתייחסת לשבחים.
האם בלי להתכוון השבחים שלנו מחלישים אותם במקום לחזק אותם?
בוצע ניסוי באוניברסיטת קולומביה שבדק על קבוצה של ילדים את ההשפעה של חיזוקים משני סוגים:
לשתי הקבוצות נתנו פאזל להרכבה, מאוד פשוט ביחס לגילם. כזה שהיה ברור שיהיה להם קל להרכיב.
כשהילדים סיימו להרכיב את הפאזל ניגשו אליהם החוקרים.
לקבוצה הראשונה הם אמרו:
אתם אלופים! כל הכבוד! הצלחתם!
לקבוצה השנייה אמרו החוקרים:
עבדתם מסודר, שיתפתם פעולה, התאמצתם.
לאחר מכן שאלו את שתי הקבוצות בנפרד:
האם תרצו להרכיב פאזל נוסף?
רק קבוצה אחת רצתה.
הקבוצה השנייה.
למה ?
הרי לקבוצה הראשונה אמרו שהם אלופים, שהם הצליחו, שכל הכבוד להם. למה שהם לא ירצו להרכיב עוד פאזל?
ויותר מזה, למה הקבוצה השנייה כן רצתה?
התשובה היא שאת הקבוצה הראשונה חיזקו על התוצאה.
ותוצאה זה משהו שיכול להשתנות. אם נקבל פאזל קשה יותר, אולי לא נצליח?
אולי פשוט היה לנו מזל?
את הקבוצה השנייה לעומת זאת, חיזקו על על הדרך ולא על התוצאה.
את הדרך אפשר לעשות שוב בקלות וכשהדגש הוא לא על התוצאה אז אין לחץ.
בנוסף, וזו תוספת שלי, שימו לב לחיזוקים שהם קיבלו:
חיזקו אותם על דברים ספציפיים שתרמו להצלחה שלהם ולא עד דברים כלליים.
כשאנחנו מחזקים את הילדים על מאמץ ספציפי, על תכונות מסויימות, אנחנו עוזרים להם ליצור בתוכם קרקע לניסיון הבא כי:
יש להם על מה להסתמך.
ממליצה לכם לקרוא גם את הפוסט הקודם שלי איך מעצימים את הילדים שלנו.
כשיש לאדם על מה להסתמך הוא מוכן לאתגר הבא. הוא מוכן לנסות, והוא מוכן לנסות שוב.
לכן, במידה ויש לכם ילד או ילדה שלא מעיזים לנסות מה שלא בטוח להם להצליח בו,
כדאי לזהות מה הנקודה שבה אתם יכולים לעזור להם לעשות שינוי.
ובקצרה:
תנו להם לטעות ולשלם את מחיר הטעות.
ותנו להם חיזוקים ספציפיים על הדרך ולא על התוצאה.
רגע לפני שנת הלימודים הבאה אתם מוזמנים ליצור איתי קשר ולתאם מפגשים אישיים של הדרכת הורים כדי להביא את הילדים שלכם אל השנה הבאה עם משאבים פנימיים להסתמך עליהם.
בנוסף אפשר לתאם הרצאה במסגרות החינוך לגנים ובתי ספר.
