יש לכם ילדים צעירים שקשה להם בלימודים או חברתית? זה טוב.
כן, ממש ככה.
רגע, אל תכעסו, זה לא שבא לי שהם יסבלו. פשוט יש לכם פה הזדמנות.
ילדים שהכל קל להם, הולך להם, מצליח להם, יש סיכוי טוב שהם לא בונים בתוכם חוסן, שבעתיד, כשיפגשו קושי, הם לא ידעו איך להתמודד איתו, ואז כשיהיו גדולים ויגיע קושי, לא בטוח שהם ירצו את העזרה שלכם.
ילדים צעירים לעומת זאת, שעדין נושאים את עיניהם לאמא ואבא, יסכימו לקבל מכם עזרה.
לכן, הקושי עכשיו הוא הזדמנות לפתח חוסן ויכולת להתמודד עם קשיים.
בעיניי זו אפילו מתנה.
יש לי ניסיון אישי עם זה. תקראו בהמשך.
כהורים יש לנו הרבה מאוד תפקידים ומשימות, רובן פרקטיות מאוד, ואחרות, חשובות לא פחות, נדחקות הצידה.
אחת המשימות החשובות בעיניי היא לאמן את הילדים שלנו בהתמודדות עם קשיים. הנטייה הטבעית של בני האדם היא לעקוף קשיים. יש כל מיני דרכים מתוחכמות לעקוף קושי: להאשים מישהו אחר, להגיד שזה יעבור, לפתור את זה במשהו מידי כמו עונש, לכעוס, להגיד: זה אופי.
לעומת זאת, לראות את הקושי בעיניים פקוחות ולא לעקוף אותו, למצוא את הדרך להתגבר עליו, זו משימה קשה והאמת, שלרובנו אין מיומנויות לעשות את זה פשוט כי לא למדנו.
אם אתם עדיין פה, אתם רוצים ללמוד. אז הנה כמה כלים איך לעזור לילדים לפתח יכולת להתמודד עם קושי בלי לוותר:
להאמין בהם עוד לפני שהוכיחו. בדיוק כמו שידעתם שיום אחד הם יתחילו ללכת. ככה בדיוק. כדי שהילדים שלנו יאמינו בעצמם הם צריכים שאנחנו נאמין בהם. תזכרו שאמונה זה דבר חזק ביותר. תזכרו גם שאמונה לא זקוקה להוכחות. והכי חשוב, אפשר פשוט להחליט שמתחילים להאמין בכך שהם יכולים.
זהו את הכוחות והמשאבים הפנימיים של הילדים שלכם. רק בבקשה מכם, בלי כל הכבוד. תהיו גששים של זיהוי משאבים פנימיים. בכל אירוע וסיטואציה תהיו מכוונים לגלות את הכוחות שלהם ותגידו להם אותם. אני מצרפת לכם רשימת משאבים בקובץ PDF וגם בתמונה, שמרו והשתמשו. כשתגידו לילדים את הכוחות שאתם מזהים בהם ושהם קשורים לאירוע ספציפי, הם יוכלו לחבר את הכוח הזה לפעולה שלהם ולהיות מחוברים אליו באופן כזה שהוא יוכל להשתכפל במצבים אחרים. זו הסיבה שאין השפעה למילים כל הכבוד, פשוט אין לילד מה לעשות איתם, הן לא מתחברות לו למשהו שהוא יכול לשכפל. בקישור תראו דוגמא.
זהו את הקושי או הקשיים של הילדים שלכם מה קשה להם בדיוק לא משהו כללי.
הגדירו מטרה במידה שהילד מדבר בעצמו על הקושי, תגדירו מטרה יחד איתו. איך היית רוצה שזה יהיה אחרת? שימו לב, במידה והילד יעביר את האחריות למישהו או משהו אחר, תחזירו אליו את האחריות בכך שתגידו: אתה יכול לשנות רק את מה שאתה אומר או עושה ולא אחרים.
חלקו את המטרה לצעדים קטנים. וודאו שכל צעד הוא מאתגר אך לא מתסכל. כלומר עם מאמץ סביר זה אפשרי. למשל ילד שקשה לו לעשות שיעורים, להושיב אותו לעשות ארבע דפים בבת אחת זה יותר מדי וצריך לחלק לו את המשימה לדף אחד ביום, למשל.
להזכיר כוח פנימי. ברגעים שקשה להם תזכירו להם כוח פנימי שיש להם (לכן סעיף 2 מאוד חשוב) שיכול לעזור להם באותו הרגע.
דברו איתם בשפה חיובית. למשל בוקר של מבחן מלחיץ: "השקעת מאמץ, תרגלת המון ועשית כל מה שביכולתך כדי להצליח במבחן הזה, צאי אליו בביטחון, כל הידע בתוכך, גם מה שאת לא יודעת שאת יודעת." שימו לב למילה המודגשת. עשית כל מה שביכולתך, מעביר מסר: עשית את החלק של ההכנה עכשיו תסמכי על זה. בנוסף המשפט: כל הידע בתוכך גם מה שאת לא יודעת שאת יודעת, מבלבל קצת וזו הכוונה. הניסוח מפחית התנגדות כמו: אני לא יודעת.
,
אני מעודדת אתכם להשקיע את המאמץ הזה עכשיו. נכון, אתם עסוקים מעל הראש, והילדים לא תמיד משתפים פעולה, ויש המון דאגות וזו תקופה קשה מאוד.
ובכל זאת, אתם תראו פירות. צעד ועוד צעד של התמודדות. תסתכלו על צעדים קטנים ותחגגו אותם.
ככה בונים מסוגלות.
